יום חמישי, 23 ביולי 2020

עו"ד נועם קוריס מסקר -> כל הזמן -> רשת קו עיתונות

"עסק קטן, אין חוב

ה לדווח"

אדם שלא ניהל ספרים בירושלים טען "הסבירו לי שבגלל שמדובר בעסק קטן אין חובה לדווח", תוצאות הביקורת של רשויות המס

העירייה עיקלה חשבון – בלי להודיע

שאלה: אני והשותף שלי לשעבר הגשנו תביעה כספית נגד ספק מסוים וזכינו בפסק דין שקובע שיש לשלם לנו ביחד ולחוד סכום כסף שהספק עד עכשיו מסרב לשלם. השותף שלי ואני נפרדנו בינתיים ואני רוצה לגבות

למה נקבע צו איסור פרסום

שאלה: לפי מה מחליט בית המשפט על איסור פרסום של פרטים מסוימים, למשל ההקלטות של מנדלבליט בפרשת הרפז? תשובה: קיימות סיבות שונות לפיהם יכול בית המשפט להורות על איסור פרסום וביניהן בטחון המדינה, בטחון הציבור,

כתב אישום נגד הדורס ביום כיפור

לפי כתב האישום שהוגש הנאשם נסע בנתיב האמצעי בכביש ישר, במהירות מופרזת ומעל המותר, פגע במנוח, הרכוב על אופניו, בעוצמה רבה.  מיד לאחר תאונת הדרכים ובשעה שהמנוח מוטל מדמם על הכביש, יצא הנאשם מהרכב ומיהר

יום שלישי, 7 בינואר 2020

מדיניות הפרטיות - כדאי שתדע! מה בעלי האתרים חייבים לגלות לך

מדיניות הפרטיות - כדאי שתדע! מה בעלי האתרים חייבים לגלות לך 
התקנות החדשות בחוק הגנת הפרטיות מחייבות בין היתר לפרסם מדיניות פרטיות בקשר עם מאגרי מידע שנשמרים, שימו לב שהמועצה להגנת פרטיות מעודדת אתרי אינטרנט לפרסם מדיניות פרטיות פשוטה, מנוסחת בשפה ידידותית, שתבהיר לגולשים מהם נוהגי האתר בתחום איסוף המידע האישי והשימוש בו
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו”ד נועם קוריס – כותב במקור ראשון
עו"ד נועם קוריס כותב בערוץ 20
עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום
למרות שפעמים רבות יכול מסמך גנרי לענות על דרישות תקנות חוק הגנת הפרטיות, כדאי לשים לב שלא תמיד יכולה להופיע מדיניות פרטיות כמסמך שנוסח בצורה אחידה. כפי שמציע אתר תקנון בקטגוריית מדיניות פרטיות, לעיתים דרישת מסמך מדיניות הפרטיות ותנאיו הוא נגזרת מנהגיו ופעילותו הפרטניים של כל אתר ואתר. על מסמך מדיניות הפרטיות לשקף בצורה מדוייקת ושלמה את הפעילות. במידה שחל שינוי בצורת ההתנהלות הנהוגה באתר, על המדיניות לשקפו במועד תחילתו

בין הנקודות שמסמך מדיניות פרטיות צריך להתייחס אליהן
זהות הגוף המפעיל את האתר, מענו ודרכי ההתקשרות עימו
איזה מידע אוסף האתר אודות המשתמש, תוך אבחנה בין מידע שנאסף בידיעת המשתמש מראש (לדוגמה: טפסים מקוונים המשתמש נדרש למלא) לבין מידע שנאסף כחלק מתהליך הגלישה באתר (כדוגמת כתובת IP שממנה מגיע הגולש, דפים שהוא צופה בהם וכיו"ב)
האם המידע מזהה אישית את הגולש
כיצד יישמר המידע הנאסף
האם חלה על המשתמש חובה חוקית למסור את המידע או שמסירתו מותלית ברצונו
מה השימוש שייעשה במידע
האם המידע יימסר לצדדים שלישיים, ואם כן – לאילו צדדים שלישיים ובאילו נסיבות
האם האתר מפעיל אמצעים העלולים לשמש להתחקות אחר גולשיו, כדוגמת Cookies או Web Beakons.
במידה שמופעלים אמצעים כדוגמת Cookies – מהם אמצעים אלה, לאיזה מטרה הם משמשים, האם הגולש יכול לנטרל אותם ומה תהיה תוצאת הניטרול
האם האתר מתיר לצדדים שלישיים – כדוגמת מפרסמים או חברות לניהול פרסום המשלבות 'באנרים' באתר - להתחקות אחר משתמשי האתר. אם כן, באילו אמצעים מתבצעת התחקות זו, לאיזו מטרה, מהו המידע האישי שהיא חושפת אודות הגולש וכיצד ניתן להמנע ממסירתו
איזה צעדים נוקט האתר לאבטחת המידע הנאסף ומה מידת הבטחון שהם מעניקים לגולש
הודעה בדבר זכותו של הגולש לעיין במידע ולתקנו או למוחקו, כאמור בהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981
הבהרה האם מדיניות הפרטיות תתוקן מעת לעת, מה תהיה תחולת התיקון והיכן וכיצד יפורסם
לא מיותר לציין, כי בהתאם לפרסומים, המועצה להגנת פרטיות בישראל סבורה עוד כי –
הצבת 'רוגלות' (Spywares) לסוגיהן במחשב המשתמש היא עבירה פלילית לכאורה אם לא קיבלה הסכמה מפורשת ומודעת של המשתמש. לעניין זה הסכמה מודעת פירושה חתימת הלקוח על טופס משוב חיובי וברור.
בכל מקום שהמידע הנאסף אודות הגולש הוא מידע המזהה או עלול לזהותו אישית, אין להסתפק במדיניות פרטיות אלא לקבל הסכמה מפורשת של הגולש לאיסוף המידע. בפרט יש להקפיד בכך בעת שהמידע הנאסף מיועד להעברה לצדדים שלישיים או בעת שאתר האינטרנט מתיר לצדדים שלישיים לאסוף מידע על גולשיו (לדוגמה: בעת שחברות המנהלות את הפירסום באתר מורשות להציב Cookies במחשב המשתמש באמצעות ה'באנרים' שהן מציגות בפניו);
המועצה קוראת שלא להשתמש באמצעים המנטרים את פעילות הגולש באתר, כדוגמת Cookies, אלא אם הדבר נחוץ לתפקודו התקין של אתר האינטרנט, רק במידה הנחוצה לתפקוד תקין כאמור ורק אם לא נמצא אמצעי אחר שפגיעתו בפרטיות קטנה יותר. במקרה כזה ממליצה המועצה להימנע ככל הניתן משימוש ב- Cookies קבועים ולהסתפק ב- Session Cookies בלבד, שיפקעו עם סגירת הדפדפן. בכל מקרה קוראת המועצה שלא לאחסן ב- Cookie מידע אישי בכלל, ובלתי מוצפן בפרט, כדוגמת כתובות דואר אלקטרוני;
המועצה קוראת שלא להתיר לצדדים שלישיים לאסוף מידע על פעילות גולש באתר אלא אם הדבר נחוץ לתפקודו התקין של אתר האינטרנט, רק במידה הנחוצה לכך ורק אם לא נמצא אמצעי אחר שפגיעתו בפרטיות קטנה יותר;
נוסח לדוגמה של מדיניות פרטיות.



עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק דיני אינטרנט, פרטיות ובייצוג משפטי ותביעות ייצוגיות מאז שנת 2004..

יום שישי, 20 בדצמבר 2019

פשט רגל בגלל חוב ארנונה

פשט רגל בגלל חוב ארנונה
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור שהוגש בפניו.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com
בקשת רשות ערעור הוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.9.2018 בפש"ר 19024-06-17 ובפש"ר 1847-11-17 (השופטת ח' פלינר), בגדרה נדחתה התנגדות המבקש לנקיטת הליכי פשיטת רגל נגדו, וניתן צו כינוס נכסים בעניינו.
נגד המבקש ניתנו שני פסקי-דין שהפכו חלוטים, עניינם בחובות ארנונה של המבקש למשיבה (תא"ק 44135-06-14, מיום 16.3.2015; תא"ק 38548-11-16, מיום 7.5.2017). המשיבה פתחה תיקי הוצאה לפועל לשם ביצוע שני פסקי הדין. נכון למועד הדיון בהחלטה מושא הבקשה, חובות המבקש בשני התיקים עמדו על סך של כ-200,000 ₪. ביום 11.6.2017 הגישה המשיבה בקשה להתראת פשיטת רגל נגד המבקש (פש"ר 19024-06-17). המבקש מצדו הגיש התנגדות לבקשה ביום 19.6.2017. ביום 1.11.2017 הגישה המשיבה בקשה למתן צו כינוס נכסים נגד המבקש (פש"ר 1847-11-17). ביום 13.9.2018 התקיים דיון בשני ההליכים וניתנה ההחלטה מושא הבקשה לרשות ערעור, במסגרתה דחה בית המשפט המחוזי את התנגדות המבקש, והורה על מתן צו כינוס נכסים. מועד הצו נדחה ליום 17.10.2018 נוכח גילו ומצבו הבריאותי של המבקש, וכן כדי לתת בידו שהות "להציע הסדר ראוי עם המבקשת [המשיבה, נ.ס.]"; לאחר מכן ניתנו למשיבה ארכות להגשת נוסח הצו לבית המשפט. ביום 20.11.2018 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנן, בגדרה הלין על אי-מיצוי הליכי ההוצאה לפועל טרם פניה לכינוס נכסים. בד בבד הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע.
לאחר עיון בטענות המבקש ובהחלטה מושא הבקשה, בא בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. אם יגיע המבקש ל'הסדר ראוי' עם המשיבה טרם המועד למתן צו הכינוס – מה טוב; אם לאו, או-אז ינתן צו כינוס, והמבקש יוכל לערער עליו בזכות (סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; ע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מו(3) 811 (1992)).

אשר על-כן, הבקשה לרשות ערעור – נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 15 באוגוסט 2019

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין

נדחתה עתירה נגד תיאטרון בית לסין
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירה שהוגשה בפניו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 7517/17 מיום 11.11.2018, שניתן על ידי השופטים נ' הנדל, ד' ברק-ארז וג' קרא.


העותר תבע את המשיבים בגין הפרת זכות יוצרים במחזה. העותר טען כי המשיבה 2 העלתה מחזה מאת המשיב 1, והמחזה הועתק ממחזה שחיבר העותר. בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי) דחה ביום 1.1.2017 את התביעה. נקבע כי גם אם קיים דמיון בין המחזות במוטיבים מסוימים, יש ביניהם הבדלים ניכרים בסגנון, בדמויות ובדיאלוגים המכוננים. משכך נקבע שהמחזה של המשיב 1 הוא יצירה נפרדת שאינה מפירה את זכויות העותר. בית המשפט המחוזי קיבל תביעה שכנגד שהגיש המשיב 1 נגד העותר בגין לשון הרע שפרסם כשהביא את טענותיו לפני גורמים שונים במשיבה 2.

העותר ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, והמשיב 1 הגיש ערעור שכנגד. ביום 11.11.2018 נדחה הערעור בעניין הפרת זכות יוצרים. בית המשפט הזכיר כי דיני זכויות יוצרים אינם מגינים על רעיונות, אלא על אופן הביטוי של הרעיון. עוד צוין כי ההבחנה בין רעיון לביטוי אינה חדה, אך במקרים מסוימים – כמו המקרה שלנו – אין "דמיון מעשי בין שתי יצירות", ולכל היותר יש ביניהן "קרבה רעיונית מסוימת". לשלמות התמונה יוער כי בית המשפט קיבל את ערעור העותר באשר לתביעת לשון הרע ודחה את הערעור שכנגד של המשיב 1.

מכאן הבקשה כעת. העותר טוען כי קביעות בית המשפט העליון בדבר הפרת זכות היוצרים סותרות הלכה שנפסקה בע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825, 829 (1970) (להלן: עניין אלמגור) ושאושרה בע"א 15/81 גולדנברג נ' בנט, פ"ד לו(2) 813, 820 (1982). נטען כי בעניין אלמגור נקבע סייג לכלל שזכות יוצרים אינה חלה על רעיון כשלעצמו: זכות יוצרים תחול על צירוף רעיונות בעלילה שמצא ביטוי מוחשי ביצירה. העותר טוען כי פסק הדין של בית המשפט העליון אזכר את הכלל שנקבע בעניין אלמגור בלי הסייג, ומשכך סטה מההלכה הפסוקה. עוד נטען כי הפסיקה בשאלה זו בערכאות הנמוכות אינה אחידה.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה הוא הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשה לקיים דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, תתקבל רק מקום שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה. על ההלכה להיות גלויה על פני פסק הדין, ברורה ומפורשת (דנ"א 790/06ענבר נ' יעקב (15.3.2006); דנ"א 3310/18 פלוני נ' מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים, פסקה 4 (5.8.2018)). בפסק הדין מושא העתירה לא קבע בית המשפט העליון הלכה בדבר ביטול הסייג שהעותר טוען לו, והוא לא ביקש לקבוע הלכה בעניין זה. הקביעה שהמחזה של המשיב אינו מפר את זכות היוצרים של העותר נשענה על היעדר דמיון מעשי בין ביטויי הרעיונות הקרובים במחזות, וצוין כי הקרבה הרעיונית היא לכל היותר "מסוימת". מסקנה זו נטועה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה. משכך, אין הצדקה לקיים דיון נוסף בפסק הדין (דנ"א 4140/18 אבו חסן נ' מדינת ישראל – פקיד הסדר המקרקעין חיפה, פסקה 4 (4.7.2018)).


עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שבת, 27 באפריל 2019

נתפס מפעל שזייף עשרות אלפי מטבעות של 5 ₪ והמפעלים ישבו במעצר עד תום ההליכים

נתפס מפעל שזייף עשרות אלפי מטבעות של 5 ₪ והמפעלים ישבו במעצר עד תום ההליכים
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב אליהו סטיב במברון ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

מהבקשה עולה שהוגש נגד המשיב כתב אישום, שתוקן ביום 14.5.2018, ועיקרו זיוף מטבעות של 5 ש"ח בכמויות גדולות לצורך מכירתן וזיוף מטבעות מיל ארצישראלי מתקופת המנדט הבריטי לצורך מכירתן במרמה כמטבעות מקוריים. על פי כתב האישום, המשיב ושותפו ניר אבנר (להלן: הנאשם הנוסף, וביחד: השניים) הקימו עסק משותף לייצור מדליות ומטבעות בחודש מאי 2016 וסמוך לאחר מכן החלו לעשות פעולות שונות לצורך ביצוע הזיוף: ניהלו כספים לצורך הפעלת העסק, שכרו מבנה, רכשו מכונות מתאימות ועוד. לפי כתב האישום, המשיב איים איומים גופניים ומילוליים בכמה הזדמנויות על ליפא קורץ (להלן: קורץ או המתלונן), בעל בית מלאכה לייצור תבניות פלסטיק, כדי לאלץ את האחרון לסייע לשניים בזיוף המטבעות; השניים שילמו עבור מקצת מהעבודות. כמו כן, נטען כי המשיב הזמין לצורך זיוף המטבעות חומרי גלם מחו"ל והשתמש לשם כך במכר שלו, שלא היה מודע למטרה האמיתית של ההזמנה. בסך הכול, לפי כתב האישום המתוקן, ייצרו השניים עשרות אלפי מטבעות מזויפים הנחזים ל-5 ש"ח וייצרו מטבעות מזויפים של מיל ארצישראלי לצורך מכירתם במרמה לאספנים. על יסוד כל אלו יוחסו לשניים עבירות רבות מאוד של זיוף מטבע פשוטה, לפי סעיפים 477(1)–(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירת זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, לפי החלופה האמצעית בסעיף 418 לחוק העונשין, ולמשיב יוחסו עבירות רבות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפה לחוק העונשין.


כמו כן, בהתאם לכתב האישום המתוקן, המשיב רכש שני כלי רכב בשנים 2009–2015 ורשם אותם על שמות אנשים אחרים בידיעה כי הוא צפוי לפשוט רגל. נטען כי ביום 18.12.2015 ניתן צו כינוס לגבי המשיב, וביום 4.12.2017 הוא הוכרז פושט רגל – בהסתירו את בעלותו בכלי הרכב מבית המשפט, מהמנהלת המיוחדת ומהכונס הרשמי. נוסף על כך, נטען כי המשיב הפר התחייבויות שחתם עליהן לצורך הבקשה להכרזה על פשיטת רגל ולקבלת צו כינוס, בין היתר בעשותו את המעשים שיוחסו לו בעניין זיוף המטבעות. על בסיס זה יוחסו למשיב עבירות הונאת נושים, לפי סעיף 439(א) לחוק העונשין; הפרת הגבלות, לפי סעיף 214א(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; מעשים ומחדלים במרמה, לפי סעיפים 216(1) ו-216(4)–(6) לפקודה זו.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 18.2.2018 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר. מהתסקיר עולה כי למשיב עבר פלילי מהשנים 1988–2016 בעבירות אלימות ורכוש. עוד עולה כי המשיב בעל דפוסי אישיות מניפולטיביים ומנסה לתמרן את סביבתו לתועלתו האישית. להערכת שירות המבחן, קיים סיכון גבוה להישנות מעשים פליליים. המשיב הציע חלופת מעצר בביתו ובפיקוח רעייתו וחברו. שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופה שהוצעה, וציין כי ספק אם המפקחים – שאינם בקיאים דיים באורחות חיי המשיב – מסוגלים להציב למשיב גבולות ברורים, במיוחד נוכח מיקום החלופה.
ביום 12.3.2018 החליט בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה, אך השיג על עוצמתן בכל הנוגע לעבירת הסחיטה שכן מרביתן מבוססות על גרסת המתלונן. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית העולה כדי ראיות לכאורה באשר לכל העבירות המיוחסות למשיב. נקבע כי גרסת המתלונן ברורה ונתמכת בחומר הראיות, וממילא מקומן של השגות המשיב להתברר בהליך העיקרי. אשר לעילת המעצר קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים נוכח יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור, ובייחוד את המתלונן. כמו כן, נקבע כי קמה עילה גם לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, נוכח חשש כי שחרור המשיב יוביל לשיבוש הליכי משפט, פגיעה בראיות והעלמת רכוש. המשיב הציע חלופת מעצר נוספת בבית אחותו ולחלופין מעצר בפיקוח אלקטרוני בביתו. בית המשפט דחה גם את אפשרויות אלו נוכח עילות המעצר והתרשמות שירות המבחן כי המכשול אינו טיב החלופה כי אם מאפייני האישיות של המשיב.
המשיב הגיש ערר על ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 16.4.2018, בהמלצת בית משפט זה (כב' השופט נ' סולברג), נמחק הערר והוסכם על הגשת תסקיר עדכני שיתייחס לחלופות שטרם נבחנו. בתסקיר הנוסף ציין שירות המבחן כי החלופות שהוצעו למעצר בית וההצעה למעצר בפיקוח אלקטרוני אינן מתאימות, ונמנע מלהמליץ על שחרור ממעצר. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר במעצרו, וזו נדחתה על הסף ביום 16.9.2018 על ידי בית המשפט המחוזי נוכח התסקיר השלילי. ביום 7.10.2018 התקבל ערר שהגיש המשיב על ההחלטה (כב' השופט י' אלרון), במובן זה שהיה מקום לדון לגוף הבקשה לעיון חוזר.
משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב וטרם הסתיים משפטו, ביום 28.10.2018 האריך בית משפט העליון (כב' השופטת ד' ברק-ארז) את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, בלי לנקוט עמדה בעניין הבקשה שעמדה לפני בית המשפט המחוזי לעיון חוזר. ביום 29.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצר המשיב עד תום ההליכים. נקבע כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב עודנה גבוהה, וכי החלופות המוצעות אינן יכולות לסכון.
להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט המחוזי הורה ביום 7.2.2018 לשחרר את הנאשם הנוסף למעצר בית מלא. המבקשת הסכימה לכך משום שלנאשם הנוסף אין מיוחסת עבירת סחיטה באיומים, ובשל גילו הצעיר ועברו הנקי.
אשר להתקדמות ההליך העיקרי, ביום 12.2.2018 הוקרא כתב האישום המקורי. המענה לאישום נדחה כמה פעמים לבקשת המשיב לצורך מיצוי הליכים ולימוד חומרי החקירה. ביום 14.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על תיקון כתב האישום לבקשת המבקשת, לצורך הוספת אישום נגד המשיב ותיקון רשימת העדים ובקשת החילוט. ביום 5.6.2018 – טרם שניתן מענה לכתב האישום – קבע בית המשפט המחוזי מועדים לשמיעת הוכחות לחודשים אוקטובר–נובמבר 2018. בדיון שנערך ביום 24.10.2018 השיב המשיב לכתב האישום וכפר במיוחס לו, והחלה שמיעת הראיות בתיק. ביום 7.11.2018 התקיים דיון הוכחות נוסף, ונקבעו מועדים נוספים. ביום 9.12.2018 – יום לפני מועד ההוכחות הבא שהיה קבוע – הודיע בא כוחו הנוכחי של המשיב כי הוא מבקש לקבל את ייצוגו חלף באת כוחו הקודמת. בית המשפט קיים למָחֳרת דיון בשאלת הייצוג חלף דיון הוכחות, התיר את החלפת הייצוג, ביטל דיון הוכחות וקבע דיון הוכחות נוסף. ביום 10.1.2019 התקיים דיון הוכחות, ונקבעו שלושה מועדים חדשים לימים 25.2.2019, 7.3.2019 ו-28.3.2019.
מכאן הבקשה שהוגשה עתה. בבקשה מצוין כי מסוכנות המשיב – לביטחון המתלונן, ולביטחון הציבור ולרכושו – נלמדת מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי הרב ומשתקפת בתסקירי המעצר השליליים. כן נטען כי קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט. המבקשת מוסיפה כי שמיעת הראיות התעכבה עקב בקשות מטעם ההגנה לצורך לימוד התיק, קבלת ראיות וחילופי ייצוג. עוד מציינת המבקשת כי המתלונן טרם העיד, וכי פרשת התביעה צפויה, בהערכה זהירה, להסתיים בתוך 3–4 דיוני הוכחות.
המשיב התנגד להארכת המעצר המבוקשת. נטען כי עברו הפלילי המשמעותי הסתיים בשנת 2004, וכי בתיק מהעת האחרונה נגזר עליו עונש מאסר על תנאי בלבד. המשיב טוען כי לאורך תקופת המעצר לא התעורר חשש לשיבוש מהלכי משפט. עוד טוען המשיב כי האישום בסחיטה הוא ברף הנמוך של העבירה, שכן לא הייתה פגיעה גופנית, וכי יש קשיים בראיות שנסמכות על עדות המתלונן. המשיב טוען כי יש בחלופות המעצר המוצעות, כולל מעצר בפיקוח אלקטרוני ומפקחים נוספים שיוצעו, כדי לאיין את מסוכנותו. צוין כי קצב התנהלות ההליך אינו משביע רצון, בין היתר בשל חוסר הנכונות של המתלונן להעיד, מה שמטה את הכף לטובת חירות המשיב בשלב זה. כמו כן, נטען כי מצבו הבריאותי של המשיב אינו תקין ותנאי המעצר מקשים עליו, וכי רצונו לטעון לחפותו אינו צריך לעמוד לו לרועץ. המבקש מוסיף כי הוא מופלה לרעה ביחס לנאשם הנוסף, ששוחרר לחלופת מעצר.
לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה והאזין לטיעוני הצדדים בדיון לפניו, מצא כי דין הבקשה להתקבל. כפי שנפסק לא פעם, בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים אינה ההליך המתאים לדון בטענות בדבר קיום ראיות לכאורה להוכחת האשמה (בש"פ 6971/10 מדינת ישראל נ' חנוכה, פסקה 6 (10.10.2010)). כידוע, בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לצורך בשמירה על ביטחון הציבור ועל תקינות ההליך הפלילי (בש"פ 7234/17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (1.10.2017)). באיזון האמור יתחשב בית המשפט בין היתר במידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; בחלוף הזמן מאז מעצרו; בקצב ניהול ההליך העיקרי; בחשש מפני שיבוש ההליך; באפשרות להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה מתאימה (בש"פ 7632/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (20.11.2014)). בענייננו לא שוכנעתי כי השתנתה תוצאת האיזון האמור במידה המצדיקה את שחרור המשיב. מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב – הן לביטחון הציבור, הן למתלונן – והחשש לשיבוש מהלכי משפט עודם גבוהים, כפי שנלמד בין היתר מן העבירות שהמשיב הואשם בהן, מתסקירי המעצר השליליים בעניינו ומעברו הפלילי המכביד. נוסף על כך, אף שתחילת פרשת ההוכחות התעכבה – לא מעט מטעמים שקשורים בהתנהלות ההגנה – ההליך מתנהל בקצב סביר ופרשת התביעה עומדת לפני סיום (לפי הערכת הפרקליטות). זאת ועוד, ההבחנה בין המשיב לנאשם הנוסף ברורה, בשים לב לעבר הפלילי של המשיב, לעבירת הסחיטה המיוחסת לו, לחלקו המרכזי במעשים המתוארים בכתב האישום ולנסיבות המקילות שעומדות לזכות הנאשם הנוסף. בשל המכלול האמור והמסוכנות הנשקפת מהמשיב, אני רואה להורות על הארכת המעצר.
סוף דבר, הבקשה התקבלה. מעצרו של המשיב הוארך ב-90 ימים החל מיום 26.1.2019 או עד למתן פסק דין בת"פ 66930-01-18 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.