יום ראשון, 17 ביולי 2016

נועם קוריס משרד עורכי דין - מצגת על הרפורמה בהוצל"פ





פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום רביעי, 13 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - בג"צ 2753/03- עו"ד מיכאל קירש נגד ראש המטה הכללי של צה"ל

   עו"ד נועם קוריס - בג"צ 2753/03- עו"ד מיכאל קירש נגד ראש המטה הכללי של צה"ל


       בעת ההיערכות למתקפה האמריקנית על עירק בשנת 2003 קם חשש לירי טילים על-ידי עירק לעבר ישראל, לכן החליטו רשויות הממשלה, השידור והצבא (להלן – המשיבים) להפקיע את כל שידורי הטלוויזיה והרדיו וכן ערוצי הכבלים, הלוויין וערוציהם של בעלי הזיכיון (ערוצים 2 ו-10) לפרק זמן של עד 15 דקות ואף יותר לאחר ירי טיל ובהישמע אות האזעקה על-מנת להדריך את הציבור כיצד יש לנהוג. לטענת העותרים, החלטת המשיבים בדבר ההשתלטות המלאה על ערוצי השידור חורגת מן ההיתר הנתון למשיבים בחקיקה לעניין היקף סמכותם לשדר הודעות לציבור, וההחלטה אינה מידתית והיא אף חורגת ממתחם הסבירות. מנגד טוענים המשיבים כי ההחלטה להפקיע את השידורים נועדה להציל חיי אדם וכן כי העניין שיש לציבור הצופים בתקופת מלחמה לצפות בערוצים זרים מחייב ביתר שאת להביא את כלל האוכלוסייה לצפייה בדברי דובר צה"ל, אשר נועדו להציל חיים.
בית-המשפט העליון פסק:
א.   (1)  פריצת המשיבים אל שידורי כלל הערוצים, המונעת מן הציבור המעוניין לצפות בערוצי החדשות הזרים, אשר העניין בהם גובר בשעת חירום בשל המידע המעודכן שיש בכוחם לספק לאותם צופים, פוגעת באופן מהותי בחופש המידע, בחופש הביטוי ובזכות לאוטונומיה. כנגד זכויות אלה מעמידים המשיבים את הצורך להגן על חיי אדם, שהוא ודאי ערך עליון (368ד – ה).
        (2)  עם זאת בעצם העובדה שהחלטה שלטונית הפוגעת בזכויות יסוד מיועדת להגן על חיי אדם אין כדי להכשירה. לרשויות השלטון מותר לפגוע בזכות רק בהתקיים ארבעה יסודות מצטברים, כמפורט ב"פיסקת ההגבלה" (סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק): עיגונה של סמכות הפגיעה בחוק, הלימתה את ערכי המדינה, היות הנורמה הפוגעת לתכלית ראויה והיות הפגיעה במידה שאינה עולה על הנדרש. במקרה הנדון הצדדים חלוקים באשר לשאלות אם הפגיעה הכרוכה בהפקעת השידורים מבוססת על הסמכה מפורשת בחוק, ואם היא במידה שאינה עולה על הנדרש (368ה – ז).
ב.    התחיקה מקנה לרשויות היתר כללי לפי סעיף 46 לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 לשדר הודעות מטעמן בכל רשתות הרדיו והטלוויזיה. ההיתר לשידור בכבלים, בלוויין ובערוצים של בעלי הזיכיון מוגבל למצבי חירום, מכוח חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 וחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן-1990. יש לתת להוראות אלה, הפוגעות בזכויות האדם, פירוש דווקני ומצמצם מתוך מגמה לתת לזכות קיום מרבי ולא לסייגה מעל ומעבר למה שמתחייב ברורות ומפורשות מדבר המחוקק. אף בהתעלם מכלל פרשני זה הרי המילה "הודעה", שמשמעותה הרגילה היא ידיעה מסוימת, אינה כוללת תכניות הדרכה המשודרות במשך פרק זמן ממושך. פירוש זה גם משקף את תכלית ההוראות להגביל את ההיתר שניתן לרשויות לפרוץ לשידורים למסירת ידיעות מסוימות (368ז – 369ד).
ג.     (1)  דרישת המידתיות אינה מסתפקת בלגיטימיות של התכלית, אלא היא יורדת לפרטי ההסדרים, לרבות חלופות פוטנציאליות להם. היא נקבעת לפי שלושה מבחני משנה המוחלים באופן מצטבר, והם מבחני ההתאמה, הפגיעה הפחותה והיחסיות. מידת הדווקנות שבה מבחנים אלה מוחלים תלויה במשקלה הסגולי של הזכות הנפגעת ובמידת החשיבות של התכלית שלשמה נעשתה הפגיעה. גם נוסחות האיזון אשר גובשו בפסיקה לפני קליטתה של דרישת המידתיות, כגון מבחן הוודאות הקרובה ומבחן האפשרות הסבירה, מתחשבות במשקל הזכות והתכלית שלמענה מתבקשת הפגיעה בה. עם זאת להבדיל מנוסחות איזון אלה, המידתיות מתחשבת לא רק בשיקולים הסתברותיים, אלא גם, בין היתר, בשאלות של הימצאות חלופות לאמצעים הפוגעים בזכויות ונאותות הפגיעה (369ה – ז).
        (2)  לזכויות הנפגעות במקרה הנדון – חופש המידע, חופש הביטוי והזכות לאוטונומיה – משקל סגולי גבוה. הגם שאף לתכליתה של הפגיעה – שמירה על חיי אדם – חשיבות רבה, וככלל, הזכויות נסוגות מפניה אם אין מכך מנוס, הרי שאין בחשיבות זו כדי לפטור את הרשות מנטל המידתיות. החלטה שעניינה העברת מידע לאוכלוסייה אזרחית אף אינה נוגעת למומחיות צבאית, והיה ראוי שתבוסס על נתונים אובייקטיביים בדבר האפקטיביות של ההנחיה בשעת חירום והחלופות האפשריות. כזאת לא נעשה במקרה הנדון (369ז – 370א).
        (3)  עמידתה של ההחלטה הנדונה במבחן ההתאמה היא חלקית ביותר. לרשות המדינה היו אמורים לעמוד אמצעים נוספים לשם הדרכת הציבור לעניין דרכי ההתנהגות שיש לנקוט בשעת חירום, מה גם שיש ספק באשר ליעילות ההדרכה באמצעות הטלוויזיה. בנוסף, במלחמת המפרץ הראשונה הוכח כי האוכלוסייה אינה מאבדת את עשתונותיה. מקל וחומר שסברת ההיסטריה אינה ישימה אצל הצופים בערוצי החדשות הזרים, המשתייכים בעיקרם למגזר סוציו-אקונומי המעורה היטב בנעשה סביבו והמסוגל אף בשעת חירום לקבל החלטות מושכלות ולבחור לשאוב את המידע, שלהבנתו הוא זה שעשוי להיות מציל חיים, דווקא מערוצים אלה. נמצא כי הנחתה הפטרנליסטית של הרשות כי היא יודעת מהו המידע הדרוש לתושבים טוב מהם, הינה מופרזת.
        (4)  ההחלטה להפקיע את כלל השידורים אינה עומדת אף בדרישה כי האמצעי שנבחר יפגע בזכות במידה המזערית הנדרשת להשגת תכליתה, שכן על פני הדברים, כדי להעביר את המידע הדרוש למעוניינים די בשידור המידע בערוץ 1, ולשם זהירות בכמה ערוצים נוספים, ובלבד שהציבור מודע להם. נראה גם כי בשלוש-עשרה השנים שחלפו בין שתי מלחמות המפרץ לא נבחנו אמצעים אלטרנטיביים אחרים, ונבחר האמצעי הפוגעני ביותר (371ב – ד).
        (5)  במבחן השלישי, מבחן היחסיות, משתלבת נוסחת האיזון, שעל-פיה אין מגבילים מראש את חופש הביטוי (וככלל גם זכויות יסוד אחרות, ובהן חופש המידע והזכות לאוטונומיה), אלא אם ההסתברות כי הגשמת הזכות תפגע בערך המתנגש בה מגיעה לדרגה של ודאות קרובה או לפחות אפשרות סבירה. במקרה הנדון, בהתחשב בחשיבותה של תכלית הפגיעה – שמירה על חיי אדם – הפגיעה בזכויות עשויה להיות כדין גם אם קיימת אך אפשרות סבירה, ולא ודאות קרובה, שמימוש הזכויות יפגע בהעברת מידע הדרוש לשמירת חיי אדם. אולם לנוכח הקשר הרופף בין האמצעי שנבחר לתכלית האמורה אין קיימת הסתברות אף בדרגה זו לכך שההחלטה להשתלט על ערוצי השידור תועיל במידה של ממש לשמירה על חיי אדם (371ד – ו).
(דעת מיעוט – השופט י' טירקל):
        (1)  לא יכולה להיות מחלוקת כי ניתן לראות בתקופת המלחמה בעירק ובחשש מפני מתקפת טילים כ"מקרי חירום" לעניין החקיקה אשר מקנה למשיבים סמכות להורות לשדר הודעות. כמו כן לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בביטחון המדינה, על-כן המשיבים פעלו מכוח סמכותם לפי הוראות החקיקה הרלוונטית ובהתאם לתנאים שנקבעו בה. לפיכך לא הייתה בכך חריגה מסמכות (376א – ב). 
        (2)  בנסיבות העניין לא עלה בידי העותרים להוכיח כי החלטת הממשלה פוגעת בזכותם ובזכות הציבור לחופש ביטוי ולחופש מידע. אף בהנחה שהחלטת המשיבים פוגעת בחופש הביטוי ובחופש המידע, אין זאת אלא פגיעה זניחה ושולית, ואולי אף מזערית, פגיעה שאין בה ממש, ובעצם אין לראותה כפגיעה בכלל (379ג – ד). 
        (3)  אף בהנחה כי מדובר בפגיעה חמורה, הרי שכאשר מדובר בהגנה על חיי אדם במצב של פיקוח נפש, אין מקום לעשיית איזונם ולשקילת ערכים מתחרים. אמות המידה החוקתיות שמציבה פיסקת ההגבלה בסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ונוסחאות האיזון הפסיקתיות אינן ישימות ואינן הולמות שעה שחיי אדם, חיי ציבור שלם, מונחים על הכף. במקרה הנדון אין מדובר רק ב"אפשרות סבירה" של פגיעה בחיי אדם כי אם בסכנה ודאית, ברורה ומיידית לחיי אדם, פיקוח נפש אמיתי. בזכות לחיים תלויות כל הזכויות כולן, ואין להן קיום מבלעדיה. זוהי זכות קיומית שאינה בת-איזון. הזכות לחיים ולהגנה עליהם דוחה מפניה כל מה שעומד על החיים לכלותם (380ה, 381א, ג – ד).

        (4)  באספקלריה של איזון בין הערכים המתנגשים ונקודת האיזון הראויה ביניהם המסקנה היא שהחלטת המשיבים הינה שקולה, סבירה ומידתית ומאזנת כראוי בין הערכים המתנגשים. כמו כן אין בה כדי להצדיק סטייה מן הכלל שלפיו אין בית-המשפט הגבוה לצדק נוהג להתערב בעניינים ביטחוניים ומבצעיים ולשים את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתן של הרשויות המוסמכות (381ה – ו).

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס ב wordpress
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שלישי, 5 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - הטעיה עושק וכפיה ביחסי בנק לקוח...

הטעיה עושק וכפיה ביחסי בנק לקוח

ס' 18 לחוק החוזים (כללי) עושק   "מי שהתקשר עקב ניצול" יסודות הסעיף: התקשרות וקש"ס בין ההתקשרות לניצול.
סעיף 4 לחוק הבנקאות (שרות) עושק לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר שיש בו משום ניצול מצוקתו של לקוח, חולשתו השכלית או הגופנית, בורותו, אי-ידיעתו את השפה או חוסר נסיונו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה של מתן שירות בתנאים בלתי סבירים או כדי לתת או לקבל תמורה השונה במידה בלתי סבירה מהתמורה המקובלת.  לא נדרש קש"ס בין ההתקשרות לעושק - סעיף זה מחמיר יותר עם הבנק. כמעט ולא קיימת פסיקה בנושא. לדעת המרצה, סביר להניח כי טענות לקוחות נפתרות קודם להליכים משפטיים. בכדי להוכיח ניצול יש להוכיח כי העסקה בלתי סבירה, ע"י השוואה לתנאי עסקאות דומות.
סעיף 3 לחוק הבנקאות (שרות) איסור הטעיה (נאמנות) לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר העלול להטעות לקוח בכל ענין מהותי למתן שירות ללקוח (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים:
           (1)  המהות והטיב של השירות;
           (2)  מועד מתן השירות;
           (3)  התשואה והתועלת שניתן להפיק מהשירות;
           (4)  זהות נותן השירות;
           (5)  החסות, העידוד או ההרשאה שניתנו למתן השירות;
(6)  המחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר בעד השירות;
(7)  חוות דעת מקצועית שניתנה לגבי טיב השירות או מהותו;
(8)  תנאי אחריות לשירות;
(9)  תקופת מתן השירות ודרכי חידושו.
סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) – הטעיה  מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
סעיף 5 לחוק הבנקאות (שרות) גילוי נאות הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בכללים חובה על תאגידים בנקאיים, לפי הפירוט והדרך שנקבעו בהם: לגלות ללקוחותיהם כל פרט מהותי לגבי תכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהם נותנים והסיכונים הכרוכים בו; לציין פרטים מסוימים בכל פרסום שלהם בדבר שירותיהם; ליתן ללקוחותיהם, במועדים קבועים, דו"חות על שירותים הניתנים להם ולציין בהם פרטים מסויימים;
סעיף 6 לחוק הבנקאות (שרות)  פרסומת היתה הטעיה בפרסומת של תאגיד בנקאי, יראו כמטעה את מי שבשמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו, ואם המוציא לאור, העורך, המדפיס, המפיץ או מי שהחליט בפועל על פרסום אותה פרסומת ידעו כי הפרסומת מטעה או אם על פניה הפרסומת מטעה - יראו גם אותם כמטעים.
סעיף 6א לחוק הבנקאות (שרות) פרסומת לקטינים הנגיד רשאי, לאחר התייעצות בועדה המייעצת, ובאישור שר האוצר וועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע בכללים עקרונות, כללים ותנאים לפרסומת המכוונת לקטינים, לרבות איסור פרסומת העלולה להטעות קטין, לנצל את גילו, תמימותו או חוסר נסיונו; כללים כאמור יכול שיתייחסו לקטינים דרך כלל, או עד גיל מסוים.
סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי),כפייה  מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
 בנק המזרחי המאוחד נ' ציגלר הטעיה - הנתבע חתם על הערבות, בסוברו שמדובר בחשבון חדש, המצוי ביתרת אפס ולא ברר עם הבנק, או עם החייב, מה מצב יתרות החשבון, נקבע כי הערב הוטעה ובשל טעות זו חתם על כתב הערבות, חובת הגילוי נבעה מחוק החוזים (חלק כללי) סעיף 12, 14, 15 ובכך שהוטעה על-ידי הבנק.
"נאלצתי לחתום", "לא היתה לי ברירה", "חייב הייתי להסכים", "כפו עלי להתחייב" ודומיהם. אך מתי ובאילו תנאים יש לראות בנסיבות מעין אלה משום כפייה במשמעותה החוזית, שיש בה הפקעה של הרצון החופשי שהוא ביסוד ההתקשרות החוזית?
לוטר רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט כפיה- בנק דיסקונט פתח תיק הוצאה לפועל נגד נגריית תל חי (החייבת) למימוש שטרי משכון על מכונות בנגריה.  ראש ההוצאה לפועל הוציא צו תפיסה אצל צד ג', חברת לוטם רהיטים בע"מ (המבקשת), ובו הורה לכונס הנכסים לתפוס ציוד הכולל ארבע מכונות. עם קבלת צו התפיסה, שלח כונס הנכסים קבלן הוצאה לפועל לבצע את תפיסת הציוד הממושכן. הקבלן התיימר לזהות בחצרי המבקשת שתי מכונות העונות על תיאור הציוד הממושכן וביקש להוציא את המכונות. המבקשת התנגדה להוצאת המכונות. היא טענה, שאלה מכונות שלה ולא של החייבת, ואלה לא מושכנו על פי שטרי המשכון. בין הצדדים היה דין ודברים באמצעות עורכי דין, שבסיומו העביר המשיב למבקשת הודעת אשר זו לשונה:
"תמורת סך של 100 אלף שקל במזומן, הריני להתחייב כי לא נפעל כנגד שתי המכונות הבאות: א. מכונה לקנטים; ב. משור חיתוך.
"התחייבות זו היא כלפי המכונות הנ"ל בלבד, ולבנק דיסקונט לא יהיו טענות כלפי לוטם וללוטם לא יהיו טענות כלפי הכונס".
לפיכך, מסרה המבקשת למשיב צ'ק על סך 100 אלף שקל, וכבר למחרת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל ועיכוב מימוש הצ'ק. ראש ההוצאה לפועל הורה על ביטול ההליכים בעניין המטלטלין אצל המבקשת. אולם דחה את הבקשה לעיכוב מימוש הצ'ק.
על החלטה זו הוגשה על ידי המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. טענת המבקשת היתה, כי בשל לחץ, איומים, כפייה ועושק שהופעלו עליה, יש מקום לבטל את החוזה מחמת הפגמים ברצון שנפלו בו, ולהשיב למבקשת את הצ'ק על סך 100 אלף שקל. בית המשפט המחוזי נתן רשות ערעור, אך אישר את מסקנת ראש ההוצאה לפועל. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה למתן רשות ערעור לעליון. ניתנה רשות, והערעור נתקבל. ההחלטה:

הוצאת המכונות משטחה של הנגריה תסב לה פגיעה כלכלית קשה. המשיב הפעיל לחץ רב על המבקשת ואילץ אותה ליתן לו צ'ק על סך 100 אלף שקל, שאם לא כן, יוצאו המכונות לאלתר ממפעלה. הוצאת המכונות ממפעל המבקשת היתה גוררת את השבתת המפעל. המבקשת, אשר ביקשה להימנע מהשבתת מפעלה על עשרות פועליו ומהנזק שהיה נגרם לה עקב האילוץ להפר חוזים, על פיהם התחייבה לספק סחורה ללקוחות ומוסדות, התחייבה לתת למשיב צ'ק על סך 100 אלף שקל.  אם מתן הצ'ק על ידי המבקשת נעשה בנסיבות, שהיתה בהן משום הפעלת כפייה כלכלית על המבקשת. סעיף 17 לחוק החוזים, קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה, אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה. כפייה המתקיימת כאשר אדם מתקשר בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עיסקי-מסחרי בלתי חוקי המופעל עליו. לא כל לחץ כלכלי יש בו כדי להוות כפייה כלכלית המקנה זכות לביטולו של החוזה, ורק במקרים בהם הלחץ כרוך בפסול מוסרי, חברתי או כלכלי, שחיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם, ניתן יהיה לבטל את החוזה.המסקנה של השופטים העליונים מאופן השתלשלות האירועים שונה מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. בנסיבות המקרה, אין מדובר באזהרה בתום לב, אלא בהפעלת לחץ כלכלי "בלתי ראוי" על המבקשת. אזהרה בתום לב היא אזהרתו של מי שמאמין בכנות, אף אם שלא בצדק, כי הוא בעל הזכות. תום הלב הנדרש כדי להוציא אזהרה על הפעלת זכות מגדר כפייה באיום, צריך להתייחס לשניים: לעצם קיומה של הזכות ולאמצעי הגשמתה. לעניין עצם קיומה של הזכות, לא ניתן לומר כי בבואו לתפוס את המכונות, סבר המשיב בתום לב, כי אכן מדובר במכונות המשועבדות לו.
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)