נתפס מפעל שזייף עשרות אלפי מטבעות של 5 ₪ והמפעלים ישבו במעצר עד תום ההליכים

נתפס מפעל שזייף עשרות אלפי מטבעות של 5 ₪ והמפעלים ישבו במעצר עד תום ההליכים

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב אליהו סטיב במברון ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

מהבקשה עולה שהוגש נגד המשיב כתב אישום, שתוקן ביום 14.5.2018, ועיקרו זיוף מטבעות של 5 ש"ח בכמויות גדולות לצורך מכירתן וזיוף מטבעות מיל ארצישראלי מתקופת המנדט הבריטי לצורך מכירתן במרמה כמטבעות מקוריים. על פי כתב האישום, המשיב ושותפו ניר אבנר (להלן: הנאשם הנוסף, וביחד: השניים) הקימו עסק משותף לייצור מדליות ומטבעות בחודש מאי 2016 וסמוך לאחר מכן החלו לעשות פעולות שונות לצורך ביצוע הזיוף: ניהלו כספים לצורך הפעלת העסק, שכרו מבנה, רכשו מכונות מתאימות ועוד. לפי כתב האישום, המשיב איים איומים גופניים ומילוליים בכמה הזדמנויות על ליפא קורץ (להלן: קורץ או המתלונן), בעל בית מלאכה לייצור תבניות פלסטיק, כדי לאלץ את האחרון לסייע לשניים בזיוף המטבעות; השניים שילמו עבור מקצת מהעבודות. כמו כן, נטען כי המשיב הזמין לצורך זיוף המטבעות חומרי גלם מחו"ל והשתמש לשם כך במכר שלו, שלא היה מודע למטרה האמיתית של ההזמנה. בסך הכול, לפי כתב האישום המתוקן, ייצרו השניים עשרות אלפי מטבעות מזויפים הנחזים ל-5 ש"ח וייצרו מטבעות מזויפים של מיל ארצישראלי לצורך מכירתם במרמה לאספנים. על יסוד כל אלו יוחסו לשניים עבירות רבות מאוד של זיוף מטבע פשוטה, לפי סעיפים 477(1)–(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירת זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, לפי החלופה האמצעית בסעיף 418 לחוק העונשין, ולמשיב יוחסו עבירות רבות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפה לחוק העונשין.

כמו כן, בהתאם לכתב האישום המתוקן, המשיב רכש שני כלי רכב בשנים 2009–2015 ורשם אותם על שמות אנשים אחרים בידיעה כי הוא צפוי לפשוט רגל. נטען כי ביום 18.12.2015 ניתן צו כינוס לגבי המשיב, וביום 4.12.2017 הוא הוכרז פושט רגל – בהסתירו את בעלותו בכלי הרכב מבית המשפט, מהמנהלת המיוחדת ומהכונס הרשמי. נוסף על כך, נטען כי המשיב הפר התחייבויות שחתם עליהן לצורך הבקשה להכרזה על פשיטת רגל ולקבלת צו כינוס, בין היתר בעשותו את המעשים שיוחסו לו בעניין זיוף המטבעות. על בסיס זה יוחסו למשיב עבירות הונאת נושים, לפי סעיף 439(א) לחוק העונשין; הפרת הגבלות, לפי סעיף 214א(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; מעשים ומחדלים במרמה, לפי סעיפים 216(1) ו-216(4)–(6) לפקודה זו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 18.2.2018 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר. מהתסקיר עולה כי למשיב עבר פלילי מהשנים 1988–2016 בעבירות אלימות ורכוש. עוד עולה כי המשיב בעל דפוסי אישיות מניפולטיביים ומנסה לתמרן את סביבתו לתועלתו האישית. להערכת שירות המבחן, קיים סיכון גבוה להישנות מעשים פליליים. המשיב הציע חלופת מעצר בביתו ובפיקוח רעייתו וחברו. שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופה שהוצעה, וציין כי ספק אם המפקחים – שאינם בקיאים דיים באורחות חיי המשיב – מסוגלים להציב למשיב גבולות ברורים, במיוחד נוכח מיקום החלופה.

ביום 12.3.2018 החליט בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה, אך השיג על עוצמתן בכל הנוגע לעבירת הסחיטה שכן מרביתן מבוססות על גרסת המתלונן. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית העולה כדי ראיות לכאורה באשר לכל העבירות המיוחסות למשיב. נקבע כי גרסת המתלונן ברורה ונתמכת בחומר הראיות, וממילא מקומן של השגות המשיב להתברר בהליך העיקרי. אשר לעילת המעצר קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים נוכח יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור, ובייחוד את המתלונן. כמו כן, נקבע כי קמה עילה גם לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, נוכח חשש כי שחרור המשיב יוביל לשיבוש הליכי משפט, פגיעה בראיות והעלמת רכוש. המשיב הציע חלופת מעצר נוספת בבית אחותו ולחלופין מעצר בפיקוח אלקטרוני בביתו. בית המשפט דחה גם את אפשרויות אלו נוכח עילות המעצר והתרשמות שירות המבחן כי המכשול אינו טיב החלופה כי אם מאפייני האישיות של המשיב.

המשיב הגיש ערר על ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 16.4.2018, בהמלצת בית משפט זה (כב' השופט נ' סולברג), נמחק הערר והוסכם על הגשת תסקיר עדכני שיתייחס לחלופות שטרם נבחנו. בתסקיר הנוסף ציין שירות המבחן כי החלופות שהוצעו למעצר בית וההצעה למעצר בפיקוח אלקטרוני אינן מתאימות, ונמנע מלהמליץ על שחרור ממעצר. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר במעצרו, וזו נדחתה על הסף ביום 16.9.2018 על ידי בית המשפט המחוזי נוכח התסקיר השלילי. ביום 7.10.2018 התקבל ערר שהגיש המשיב על ההחלטה (כב' השופט י' אלרון), במובן זה שהיה מקום לדון לגוף הבקשה לעיון חוזר.

משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב וטרם הסתיים משפטו, ביום 28.10.2018 האריך בית משפט העליון (כב' השופטת ד' ברק-ארז) את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, בלי לנקוט עמדה בעניין הבקשה שעמדה לפני בית המשפט המחוזי לעיון חוזר. ביום 29.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצר המשיב עד תום ההליכים. נקבע כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב עודנה גבוהה, וכי החלופות המוצעות אינן יכולות לסכון.

להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט המחוזי הורה ביום 7.2.2018 לשחרר את הנאשם הנוסף למעצר בית מלא. המבקשת הסכימה לכך משום שלנאשם הנוסף אין מיוחסת עבירת סחיטה באיומים, ובשל גילו הצעיר ועברו הנקי.

אשר להתקדמות ההליך העיקרי, ביום 12.2.2018 הוקרא כתב האישום המקורי. המענה לאישום נדחה כמה פעמים לבקשת המשיב לצורך מיצוי הליכים ולימוד חומרי החקירה. ביום 14.5.2018 הורה בית המשפט המחוזי על תיקון כתב האישום לבקשת המבקשת, לצורך הוספת אישום נגד המשיב ותיקון רשימת העדים ובקשת החילוט. ביום 5.6.2018 – טרם שניתן מענה לכתב האישום – קבע בית המשפט המחוזי מועדים לשמיעת הוכחות לחודשים אוקטובר–נובמבר 2018. בדיון שנערך ביום 24.10.2018 השיב המשיב לכתב האישום וכפר במיוחס לו, והחלה שמיעת הראיות בתיק. ביום 7.11.2018 התקיים דיון הוכחות נוסף, ונקבעו מועדים נוספים. ביום 9.12.2018 – יום לפני מועד ההוכחות הבא שהיה קבוע – הודיע בא כוחו הנוכחי של המשיב כי הוא מבקש לקבל את ייצוגו חלף באת כוחו הקודמת. בית המשפט קיים למָחֳרת דיון בשאלת הייצוג חלף דיון הוכחות, התיר את החלפת הייצוג, ביטל דיון הוכחות וקבע דיון הוכחות נוסף. ביום 10.1.2019 התקיים דיון הוכחות, ונקבעו שלושה מועדים חדשים לימים 25.2.2019, 7.3.2019 ו-28.3.2019.

מכאן הבקשה שהוגשה עתה. בבקשה מצוין כי מסוכנות המשיב – לביטחון המתלונן, ולביטחון הציבור ולרכושו – נלמדת מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי הרב ומשתקפת בתסקירי המעצר השליליים. כן נטען כי קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט. המבקשת מוסיפה כי שמיעת הראיות התעכבה עקב בקשות מטעם ההגנה לצורך לימוד התיק, קבלת ראיות וחילופי ייצוג. עוד מציינת המבקשת כי המתלונן טרם העיד, וכי פרשת התביעה צפויה, בהערכה זהירה, להסתיים בתוך 3–4 דיוני הוכחות.

המשיב התנגד להארכת המעצר המבוקשת. נטען כי עברו הפלילי המשמעותי הסתיים בשנת 2004, וכי בתיק מהעת האחרונה נגזר עליו עונש מאסר על תנאי בלבד. המשיב טוען כי לאורך תקופת המעצר לא התעורר חשש לשיבוש מהלכי משפט. עוד טוען המשיב כי האישום בסחיטה הוא ברף הנמוך של העבירה, שכן לא הייתה פגיעה גופנית, וכי יש קשיים בראיות שנסמכות על עדות המתלונן. המשיב טוען כי יש בחלופות המעצר המוצעות, כולל מעצר בפיקוח אלקטרוני ומפקחים נוספים שיוצעו, כדי לאיין את מסוכנותו. צוין כי קצב התנהלות ההליך אינו משביע רצון, בין היתר בשל חוסר הנכונות של המתלונן להעיד, מה שמטה את הכף לטובת חירות המשיב בשלב זה. כמו כן, נטען כי מצבו הבריאותי של המשיב אינו תקין ותנאי המעצר מקשים עליו, וכי רצונו לטעון לחפותו אינו צריך לעמוד לו לרועץ. המבקש מוסיף כי הוא מופלה לרעה ביחס לנאשם הנוסף, ששוחרר לחלופת מעצר.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה והאזין לטיעוני הצדדים בדיון לפניו, מצא כי דין הבקשה להתקבל. כפי שנפסק לא פעם, בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים אינה ההליך המתאים לדון בטענות בדבר קיום ראיות לכאורה להוכחת האשמה (בש"פ 6971/10 מדינת ישראל נ' חנוכה, פסקה 6 (10.10.2010)). כידוע, בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לצורך בשמירה על ביטחון הציבור ועל תקינות ההליך הפלילי (בש"פ 7234/17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (1.10.2017)). באיזון האמור יתחשב בית המשפט בין היתר במידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם; בחלוף הזמן מאז מעצרו; בקצב ניהול ההליך העיקרי; בחשש מפני שיבוש ההליך; באפשרות להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה מתאימה (בש"פ 7632/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (20.11.2014)). בענייננו לא שוכנעתי כי השתנתה תוצאת האיזון האמור במידה המצדיקה את שחרור המשיב. מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב – הן לביטחון הציבור, הן למתלונן – והחשש לשיבוש מהלכי משפט עודם גבוהים, כפי שנלמד בין היתר מן העבירות שהמשיב הואשם בהן, מתסקירי המעצר השליליים בעניינו ומעברו הפלילי המכביד. נוסף על כך, אף שתחילת פרשת ההוכחות התעכבה – לא מעט מטעמים שקשורים בהתנהלות ההגנה – ההליך מתנהל בקצב סביר ופרשת התביעה עומדת לפני סיום (לפי הערכת הפרקליטות). זאת ועוד, ההבחנה בין המשיב לנאשם הנוסף ברורה, בשים לב לעבר הפלילי של המשיב, לעבירת הסחיטה המיוחסת לו, לחלקו המרכזי במעשים המתוארים בכתב האישום ולנסיבות המקילות שעומדות לזכות הנאשם הנוסף. בשל המכלול האמור והמסוכנות הנשקפת מהמשיב, אני רואה להורות על הארכת המעצר.

סוף דבר, הבקשה התקבלה. מעצרו של המשיב הוארך ב-90 ימים החל מיום 26.1.2019 או עד למתן פסק דין בת"פ 66930-01-18 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

קיבל רכב על חשבון שכר הטרחה ויושעה לחודשיים

קיבל רכב על חשבון שכר הטרחה ויושעה לחודשיים

נגד המבקש שהנו עו"ד במחוז הדרום הוגש כתב קובלנה לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין מחוז דרום (להלן: בית הדין המשמעתי המחוזי), המייחס לו עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, פגיעה בכבוד המקצוע, וקבלת שכר טרחה שלא בכסף. על פי הנטען בכתב הקובלנה, בחודש פברואר בשנת 2009, חתם המבקש אשר ייצג את המתלוננים – אישה וגבר (להלן: המתלוננים, המתלוננת) – בהליכים שונים, על הסכם שכר טרחה עם המתלוננת, אשר במסגרתו התחייבה האחרונה להעביר את הרכב שבבעלותה למבקש, לצורך מכירתו והעברת התמורה שתתקבל למבקש כשכר טרחתו. עוד נטען כי לאחר שהמבקש קיבל את הרכב לרשותו, הוא עשה בו שימוש בעצמו או על ידי אחרים, תוך שהוא עובר עבירות תנועה וחנייה, וכי למרות שנדרש לעשות זאת – הוא לא שילם את הקנסות ואת החובות שהוטלו בגין העבירות שעבר, וסירב להחזיר את הרכב למתלוננים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בית המשפט העליון הכריע לאחרונה בבקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' שחם) מיום 21.10.2018 בעב"י 63188-02-18, אשר קיבל בחלקו ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 10.1.2018 בבד"א 48/17, אשר דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי מיום 14.7.2016 ומיום 22.1.2017 בהתאמה, בבד"מ 26/13. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ובקשות נוספות.

ביום 14.7.2016 הורשע המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב הקובלנה. בהכרעת דינו, קבע בין היתר בית הדין המחוזי כי יש לתת אמון מלא בעדות המתלוננים לפיה הרכב היה בבעלות המבקש ובשימושו, וכי בכך עבר המבקש על כלל 9(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, האוסר על עורך דין לקבל שכר טרחה בעד עבודתו המקצועית אלא בכסף. כן נקבע כי גם אם בשלב הראשון הייתה הסכמה כי המבקש ישמש מעין שלוח לצורך מכירת הרכב, הרי שנוכח התקופה הממושכת בה הרכב הוחזק אצל המבקש, כשהוא מודע לשעבוד שרובץ עליו ומונע את מכירתו, נשללת טענתו לפיה הוא קיבל את הרכב לצורך מכירתו. כן נקבע כי התנהלותו של המבקש ביחסיו עם המתלוננים, מבססת עבירות של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע ערכית הדין, וכן פגיעה בכבוד המקצוע. כמו כן, הוער כי בית הדין המחוזי ראה בחומרה יתרה את התעלמות המבקש מפסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 1.7.2013 אשר חייב אותו להשיב את הרכב לאלתר לידי בא-כוח המתלוננים (להלן: פסק דינו של בית משפט השלום). 

ביום 22.1.2017 גזר בית הדין המשמעתי המחוזי על המבקש עונש השעיה בפועל לתקופה של 3 חודשים, השעיה מותנת, וכן הוצאות לטובת לשכת עורכי הדין. מחד גיסא, ניתן משקל בגזר הדין בין היתר לחומרת העבירות, לעברו המשמעתי של המבקש ולכך שאין עסקינן במעידה חד פעמית של המבקש; ומאידך גיסא, ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, לכך שהעבירות בוצעו לפני זמן רב בעת שעברו המשמעתי של המבקש היה נקי, ולנסיבות ביצוע העבירות.

המבקש ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין המשמעתי הארצי).

בית הדין המשמעתי הארצי דחה פה אחד את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, ודחה ברוב דעות את ערעורו של המבקש על גזר הדין. לגבי הכרעת הדין, נקבע כי היא נומקה היטב תוך ניתוח הראיות שבאו בפני בית הדין המשמעתי המחוזי ותוך התייחסות יסודית לכלל הטענות שנטענו. לפיכך, נקבע כי אין עסקינן באחד מן המקרים החריגים בהם עשויה לקום הצדקה להתערבות בממצאים עובדתיים. לגבי גזר הדין, נקבע בין היתר כי העונש שהוטל על המבקש אינו מופרז בנסיבות העניין ובמיוחד לנוכח התנהלותו של המבקש לאורך זמן, אשר התבטאה בהתעלמותו מפסק דינו של בית משפט השלום ובהתנערותו לתקופה ממושכת מחיובי הקנסות שריחפו מעל ראשה של המתלוננת. יוער כי דעת המיעוט סברה כי יש מקום להמיר את עונש ההשעיה בפועל בהחמרה של העונש המותנה, וזאת בין היתר לנוכח התנהלותם של המתלוננים אשר אינה נקיה מספקות, לנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, לנוכח חלוף הזמן מיום תחילת ביצוע העבירות, וכן לנוכח העובדה כי המקרה הנוכחי קדם מבחינה כרונולוגית לעבירות האחרות שבהן הורשע המבקש.

המבקש ערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, וקיבל בחלקו את ערעורו של המבקש על גזר הדין. לגבי הכרעת הדין, נקבע בין היתר כי אין בידי המבקש טענה של ממש העשויה להצדיק התערבות בעבירות בהן הורשע. לגבי גזר הדין, נקבע בין היתר כי יש מקום למיתון מסוים בעונשו של המבקש, הואיל וגזר הדין שניתן בבית הדין המשמעתי המחוזי התבסס, כעניין שאינו צדדי, על נושא אי ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום על ידי המבקש, החורג מן הנטען בכתב הקובלנה, בעוד שקיים ספק האם ניתנה למבקש הזדמנות הולמת להתגונן מפני טענה זו. אי לכך, נקבע כי יש להפחית מעונש ההשעיה בפועל שהושת על המבקש, כך שהוא יועמד על תקופה של 2 חודשים.

מכאן בקשת רשות הערעור שהוגשה לעליון, בה בין היתר שב וטוען המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין המחוזי, ונגד חומרת העונש שהוטל עליו.

לאחר העיון בבקשה הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, בקשות רשות ערעור הנוגעות להליכים משמעתיים של לשכת עורכי הדין מגיעות לבית משפט זה לאחר שנבחנו לפני שלוש ערכאות ("גלגול רביעי"). בהתאם, רשות ערעור במקרים מעין אלה ניתנת במשורה, בגדרי "מהדורה מחמירה" של הלכת חניון חיפה הידועה, כדבריו של השופט רובינשטיין בבר"ש 1958/09 עו"ד ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב, פסקה ז (10.5.2009). בענייננו, ברי כי לא מתעוררת כל שאלה כאמור ומכאן שדין הבקשה להידחות לפי החלטת בית המשפט העליון כאמור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

עו"ד נועם קוריס- יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל ?

אם יש לך מניות וני"ע בבנק בישראל, אולי לא אמרו לך ומגיע לך כסף ?! איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית ? 200,000 ₪ שולמו למחזיק המניות שטבינסקי לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת עורכי דינו לאשר הגשת תביעה נגזרת כפי שביקש, סך של 250,000 ₪ שולמו כהוצאות עם אישור הגשת התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

השבוע פנה אלי לקוח במייל (kurislaw@gmail.com), ושאל אותי איך הוא יכול להחזיר לעצמו את חסרון הכיס שנגרם לו באחזקת מניות שהחזיק בבנק בשנים האחרונות. הוא קרא במדורי הכלכלה כמה כתבות שקצת הטרידו אותו, בנוגע לחלק מהמניות שהחזיק.

לא כל אחד מסוגל להבין כל ניואנס בכל כתבה כלכלית או כתבה משפטית, בעיקר לא כל אחד יכול להבין כתבות שלא מדברות בגובה העיניים, או כתבות שנראה שמי שכתב אותן לא כל כך הבין מה הוא כותב.

לעיתים קריאת הכתבה או אפילו הכותרת בעיתון היא רק הניצוץ או הטרייגר שמביא לבחינת העובדות לאשורן, לפעמים בדיקה של העובדות על ידי עורך דין יכולה להביא גם להמלצה על אכיפה אזרחית אקטיבית ואפקטיבית.

יש מקרים שבהם אדם שמחזיק אפילו מניות בודדות בתיק הני"ע בבנק, יכול לזכות בסכומי עתק, אם בית המשפט ימצא את טענות עורך דינו ראויות להתברר במסגרת תביעה נגזרת או תביעה ייצוגית.

פנה אלי למשל פעם מישהו באינטרנט, וביקש שאבחן עבורו האם כדאי לנקוט בהליכי תביעה ייצוגית נגד בנק יהב וחברת הלמן אלדובי, פנייה לבדיקה שהראתה לי שלציבור לכאורה הוצגו באותה העת מצגים שונים ותנאים מסויימים שלא בוצעו על ידיהם בפועל לכאורה, באותה העת.

החוק בישראל אפילו מעודד במצבים מסויימים אכיפה אזרחית, חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת זכויות יוצרים, הפרטיות, חוק הגנת הצרכן וחוק התקשורת ממגדירים לצד אחריות פלילית ואפשרות לטיפול משטרתי בעבירה על חוקים אלו, גם מנגנון אכיפה אזרחית המקנה שיקול דעת לבית המשפט לפסוק אלפי ועשרות אלפי שקלים בעבור כל מעשה עוולה לפי סעיפים מסויימים בחוקים לעיל.

כך למשל, אם פלוני הכפיש אותך באינטרנט, קיימת לך אפשרות להגיש נגדו תלונה למשטרת ישראל שתהיה רשאית להגיש נגדו כתב אישום פלילי, וגם תעמוד לך האפשרות להגיש בעצמך קובלנה פלילית- וגם תביעה אזרחית לפיצוי גם ללא הוכחת נזק- בסכום שיכול להגיע עד 144,000 ₪ לכל פרסום מפר.

תיקון 40 לחוק התקשורת, המוכר לרובנו גם כחוק דואר זבל, הוכיח את עצמו במיגור תופעת הספאם בישראל, כאשר אלפי תביעות בעניין ספאם הוגשו מאז שנת 2008, מדי שנה ושנה ותוך דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 1,000 ₪ לכל הודעת פרסומת בלתי רצויה, שיצרו בפועל אכיפה אזרחית יעילה, שהוציאה את הכלכליות של מרבית הודעות הספאם שנשלחו לאזרחי ישראל קודם לכן.

בצורה דומה, לצד הרשות לניירות ערך שתפקידה להגן על ציבור המשקיעים ולפקח על אכיפת החוק בשוק ההשקעות המקומי, מאפשר החוק בישראל שני מנגנונים עיקריים של אכיפה אזרחית והגנה על האינטרסים, גם של בעלי מניות פרטיים מהציבור הרחב.

מנגנון התביעה הייצוגית, אשר מתאים למספר עניינים וביניהם נושאים מתוך דיני הבנקאות, קרנות פנסיה, הביטוח, הצרכנות, תיקון 40 לחוק התקשורת וכמובן בעלי מניות או יחידות השתתפות מן הציבור.  

בעל מניות מן הציבור, אפילו אם הוא מחזק מספר מניות מצומצם בשווי של אלפי שקלים בודדים, רשאי בתנאים מסויימים להגיש תביעה ייצוגית בשם כל בעלי המניות ובגין כל שווי העוולות המתוארות בבקשתו- היכולות להגיע גם למיליארדי שקלים.

כאשר מתקבלת תביעה ייצוגית, יכול בעל המניות מן הציבור, שהגיש את התביעה האישית שלי לאור אחזקתו אפילו במניות בודדות, להיות מתוגמל לפי החלטת בית המשפט גם במיליוני שקלים.

מנגנון נוסף שמגדיר אכיפה אזרחית במקרים של אחזקת מניות בתאגידים, הנו מנגנון התביעה הנגזרת, מנגנון התביעה הנגזרת מאפשר אפילו לבעל מניות בודדות בחברה מסויימת, נניח מניות שנרכשו על ידו בבורסה לניירות ערך בתל אביב ובאמצעות הבנק- להגיש במקרים מסויימים בקשה לבירור תביעה נגזרת, אשר די בכך שתאושר בכדי שבית המשפט ישקול את גובה התגמול לאותו בעל מניות מקרב הציבור.

הגשת בקשה לניהול תביעה נגזרת היא למעשה פעולה שנועדה להשיב לחברה עצמה כספים או חסרון כיס, אשר בדרך כלל בעלי השליטה בחברה מונעים מאינטרס אחר לגבי אותה השבה- השונה מהאינטרס של בעלי מניות המיעוט או הנושים.

החזרת חסרון הכיס לקופת החברה עצמה הוא גם האינטרס של בעלי מניות המיעוט והנושים, אשר קופת המזומנים של החברה מהווה חלק מהנכס שלהם או הבטוחה להחזרת החוב כלפיהם בהתאמה.

בכדי לסבר את האוזן, בשנים האחרונות נפסקו לא פעם תגמולים בסכומים של מאות אלפי שקלים ויותר לטובת בעלי מניות מיעוט, ואפילו בשלב האישור להגיש את התביעה הנגזרת כבר נפסקו 200,000 ₪ למחזיק מניות בתנ"ג 18-10-00311 שטבינסקי נ' פסיפיקה אחזקות בע"מ ואח', בעוד לא פחות מ- 250,000 ₪ נפסקו כהוצאות עם אישור התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב. איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.