יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

ערעורים על החלטתה של כבוד הרשמת של בית המשפט העליון ד' כהן-לקח מיום 2.9.10 בבש"א 5650/10





בש"א  7147/10
בש"א  7960/10

בפני: 
כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער בבש"א 7147/10:
עו"ד גד שילר

המערער בבש"א 7960/10:
ריצ'רד קונר
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבים בבש"א 7147/10:
1. ג'סטין אבני

2. כונס הנכסים הרשמי

3. ריצ'רד קונר

המשיבים בבש"א 7960/10:
1. ג'סטין אבני

2. כונס הנכסים הרשמי

3. עו"ד גד שילר



ערעורים על החלטתה של כבוד הרשמת של בית המשפט העליון  ד' כהן-לקח מיום 2.9.10 בבש"א 5650/10          
                                   

בפניי שני ערעורים על החלטת כבוד הרשמת ד' כהן-לקח מיום 2.9.2010 בבש"א 5650/10 אשר קיבלה את בקשת המשיב 1 (להלן: אבני) להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשייך- סג"נ) מיום 8.7.2009 בפשר 1870/05, בשא 3098/07 (להלן: ההחלטה).

ביום 11.7.20010 קבעה כבוד הרשמת כי דינו של הערעור שהגיש אבני על ההחלטה להימחק על הסף בשל איחור בהגשתו (ע"א 377/10). בהחלטה נכתב עוד כי לאור נסיבות המקרה רשאי אבני להגיש בקשה ערוכה כדין להארכת מועד להגשת ערעור. ואכן, ביום 27.7.2010 הגיש אבני בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

         ביום 2.9.2010 קיבלה כבוד הרשמת את הבקשה. בהחלטה נכתב כי אמנם הבקשה הוגשה באיחור ניכר של כשלושה חודשים אך ישנו ספק האם קיים במקרה זה "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור ולכן התוצאה המידתית היא מתן אורכה להגשת ערעור תוך חיובו של אבני בהוצאות מתאימות. בהחלטתה התייחסה כבוד הרשמת, בין היתר, לכך שלפי עמדתו של אבני נודע לו על ההחלטה רק בחודש דצמבר 2009 וכן לכך שאבני הוא תושב חוץ אשר נאלץ להחליף את ייצוגו. עוד נקבע כי הערעור אינו הליך סרק וכי הוא מעלה שאלות הראויות לכאורה להתברר.

         מכאן הערעורים שבפניי, במסגרתם טוענים המערערים, בין היתר, כי לבקשה להארכת מועד לא צורפו כל התצהירים הנדרשים; כי שגתה כבוד הרשמת בכך שלא אפשרה להם לחקור את אבני על גרסתו לפיה לא נודע לו על ההחלטה עד לחודש דצמבר 2009; כי שגתה כבוד הרשמת בכך שהתעלמה מהכלל לפיו ניתוק קשר בין בעל דין לבא כוחו אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד וכי במקרה זה לא מתקיים "טעם מיוחד" כאמור; כי שגתה כבוד הרשמת בכך שקבעה כי המערערים לא הסתמכו על אי-הגשת הערעור; וכן כי הארכת המועד להגשת ערעור על ההחלטה תפגע באינטרסים של נושי החברה ובאינטרס הציבור.

         דין הערעורים להדחות. החלטתה של כבוד הרשמת לקבל את בקשתו של אבני להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה מבוססת ומנומקת ולא מצאתי מקום להתערב בה. כפי שעולה מהבקשה להארכת מועד שהגיש אבני, אכן לא מדובר בערעור סרק ונראה כי לכאורה סיכוייו אינם קלושים. עובדה זו, בצירוף הנתון לפיו קיים ספק באשר למועד בו נודע לאבני על ההחלטה, מצדיקה בנסיבות מקרה זה את הארכת המועד, בכפוף להפקדת עירבון ותשלום הוצאות המערערים, כאמור בהחלטתה של כבוד הרשמת.

         נוכח האמור לעיל, דין הערעורים להדחות.

         ניתן היום, ח' בכסלו התשע"א (15.11.2010).





ש ו פ ט


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה